חֶבֶל הַצָּלָה
מתוך "מאמר לסיום הזוהר" בספר "כתבי בעל הסולם"
אָדָם הַטּוֹבֵעַ בַּנָּהָר
חֲבֵרוֹ זוֹרֵק לוֹ חֶבֶל
כְּדֵי לְהַצִּילוֹ.
וְאִם הַטּוֹבֵעַ
תּוֹפֵס אֶת הַחֶבֶל
בְּחֶלְקוֹ הַסָּמוּךְ אֵלָיו,
יָכוֹל חֲבֵרוֹ לְהַצִּילוֹ
וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַנָּהָר.
אַף חָכְמַת הַקַּבָּלָה
הִיא בְּדוֹמֶה לְחֶבֶל
הַסָּמוּךְ לְכֹל בְּנֵי הָאָדָם
שֶׁנִּזְרַק אֲלֵיהֶם
לְהוֹצִיאָם וּלְהַצִּילָם.
קָצֵהוּ שֶׁל הַחֶבֶל,
שֶׁאֵין אָדָם בָּעוֹלָם
שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַחְזִיק בּוֹ.
וְאִם תּוֹפֵס בּוֹ בְּחָזְקָה,
אָז זוֹכֶה בְּכֹל שְׁאַר הַחֶבֶל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה