טוב ומיטיב

 

טוֹב וּמֵטִיב

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק "דרגות הסולם", מאמר (554): "כוח המחשבה", עמוד 1890

הָאָדָם מוּכְרָח לָלֶכֶת תָּמִיד

בְּמַצָּב שֶׁל טוֹב,

הַיְנוּ, שֶׁהוּא חַי בְּעוֹלָם

שֶׁכּוּלוֹ טוֹב,

וְכֹל מַה שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ -

הַכֹּל הוּא לְטוֹבָה.

וּבִזְמַן שֶׁבְּלִי כֹּל סִבָּה,

אֲנָשִׁים עוֹשִׂים לוֹ אֵיזֶה דָּבָר רַע,

אַל יַחְשׁוֹב שֶׁזֶּהוּ דְּבַר מִקְרֶה,

אֶלָּא כֹּל הַכַּעַס שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם,

אָסוּר לִנְקוֹם בָּהֶם,

אֶלָּא לוֹמַר שֶׁהַכֹּל הוּא מֵהַהַשְׁגָּחָה.

וְזֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁרוֹצִים לְנַסּוֹתוֹ,

אִם גַּם בִּזְמַן כָּזֶה

הוּא יָכוֹל לְהַחְזִיק בְּתוּמָתוֹ,

וְלִהְיוֹת אוֹהֵב ה'.

וְעַל יִדֵי זֶה

שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ

וְכֹל הַכּוֹחוֹת שֶׁל הַכַּעַס,

הוּא צָרִיךְ לְהַכְנִיס לַקְּדוּשָׁה,

מֵהַהִתְגַּבְּרוּת הַזֹאת

הָאָדָם נַעֲשֶׂה בַּעַל כּוֹחַ.

כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשּׁוּתָף

מְלוּבָּשׁ בּוֹ,

וְלֹא חוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה דָּבָר

שֶׁלֹּא מַתְאִים לַשּׁוּתָף.

אֶלָּא חוֹשֵׁב עַל רוֹמְמוּתוֹ

וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּהְיֶה אוֹר.