אמת המידה לבעלי חוכמה

 אַמַּת הַמִּדָּה לְבַעֲלֵי הַחָכְמָה

מתוך ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר: "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה", עמ' 39

הָאָדָם הַבִּלְתִּי מְפוּתָח כֹּל צָרְכּוֹ,

לֹא יוּכַל לְחַכּוֹת לְפִרְעוֹנוֹ זְמַן רַב,

וְהוּא בּוֹחֵר בָּעֲבוֹדוֹת הַמִּשְׁתַּלְמוֹת לוֹ מִיָּד,

וְאַף אִם יִהְיוּ בִּמְחִירִים נְמוּכִים יוֹתֵר.

וְהָאָדָם הַמְּפוּתָח בְּיוֹתֵר,

יוּכַל לְהִתְאַפֵּק וְלִבְחוֹר בָּעֲבוֹדוֹת

שֶׁמְּחִירָם גָּבוֹהַ,

גַּם אִם זְמַן פִּרְעוֹנָם מְמוּשָׁךְ וְאָרוֹךְ מְאֹד.

וְתֵדַע, שֶׁזוֹהִי אַמַּת הַמִּדָּה לְבַעֲלֵי הַחָכְמָה,

כִּי דָּבָר זֶה תָּלוּי בְּהִתְפַּתְּחוּת חוֹמְרִי שֶׁל כֹּל אֶחָד.

וְכֹל מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַאֲרִיךְ זְמַן פִּרְעוֹנוֹ

יָכוֹל לְהַשִּׂיג מְחִיר יוֹתֵר גָּדוֹל.