אש דועכת

 

אֵשׁ דּוֹעֶכֶת

מתוך ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", אגרת ב', עמ' 668

אִישׁ הַנּוֹתֵן

מַתָּנָה גְּדוֹלָה לְרֵעֵהוּ,

הָאַהֲבָה הַמִּתְגַּלָּה בְּלִבּוֹ

בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה,

אֵינָהּ דּוֹמָה

לָאַהֲבָה הַנִּשְׁאֶרֶת בַּלֵּב,

לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה,

אֶלָּא הִיא הוֹלֶכֶת

וּמִתְקָרֶרֶת יוֹם יוֹם,

עַד שֶׁאֶפְשָׁר לָבוֹא

לִכְלָל שִׁכְחָה

בְּבִרְכַּת הָאַהֲבָה,

וּמְחוּיָב מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה

לִהַמְצִיא תַּחְבּוּלָה

בְּכֹל יוֹם

לִהְיוֹת בְּעֵינָיו כַּחֲדָשׁוֹת.

וְזֶהוּ כֹּל עֲבוֹדָתֵנוּ,

לְגַלּוֹת אַהֲבָתֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ,

בְּכֹל יוֹם וָיוֹם מַמָּשׁ,

שָׁוֶה בְּשָׁוֶה

כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַקַּבָּלָה.