דודי לי ואני לו

 

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ

מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת נוח, מאמר: "אותו היהודי [ההוא יודאי]" אות ק"י

מָשָׁל לְמֶלֶךְ,

שֶׁהִזְמִין אֶת אוֹהֲבוֹ,

לִסְעוּדָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה

בְּיוֹם מְסוּיָם,

כְּדֵי שֶׁאוֹהֵב הַמֶּלֶךְ

יֵדַע שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה בּוֹ.

אָמַר הַמֶּלֶךְ:

"עַתָּה אֲנִי רוֹצֶה לִשְׂמוֹחַ

עִם אוֹהֲבִי לְבַדּוֹ,

וַאֲנִי מִתְיָרֵא,

שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה

עִם אוֹהֲבִי,

יָבוֹאוּ כֹּל אֵלּוּ הַשּׁוֹטְרִים הַמְּמוּנִים,

וְיֵשְׁבוּ עִמָּנוּ אֶל הַשּׁוּלְחָן,

לִסְעוֹד סְעוּדַת הַשִּׂמְחָה

עִם אוֹהֲבִי בְּיַחַד."

מֶה עָשָׂה הָאוֹהֵב?

הוּא הִקְדִּים תַּבְשִילִים

שֶׁל יְרָקוֹת וּבְשַׂר שוֹר,

וְהִקְרִיב לֶאֱכוֹל

לִפְנֵי אוֹתָם הַשּׁוֹטְרִים הַמְּמוּנִים,

  
וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ

עִם אוֹהֲבוֹ,

לְאוֹתָהּ סְעוּדָה הָעֶלְיוֹנָה

מִכֹּל מַעֲדָנֵי עוֹלָם.

וּבְעוֹד שֶׁהוּא עִם הַמֶּלֶךְ בִּלְבַדּוֹ,

שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ כֹּל צְרָכָיו,

וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,

וְהַמֶּלֶךְ שָׂמֵחַ עִם אוֹהֲבוֹ בִּלְבַדּוֹ,

וְזָרִים לֹא יִתְעָרְבוּ בֵּינֵיהֶם.