משל המגן והחרב

 

-
מָשַׁל הַמָּגֵן וְהַחֶרֶב

מתוך "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", אגרת ו', עמ' 687

מֶלֶךְ לָקַח בְּנוֹ אֶצְלוֹ

לְלָמְדוֹ תַּכְסִיסֵי מְלוּכָה.

וַיַּרְאֵהוּ אֶת כֹּל הָאָרֶץ,

אֶת אוֹיְבָיו וְאֶת אוֹהֲבָיו.

וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ

חֶרֶב מִגִּנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו.

וּסְגוּלָה נִפְלָאָה בְּחֶרֶב זֶה,

אֲשֶׁר בְּהַרְאוֹתוֹ הַחֶרֶב לָאוֹיְבִים -

כְּרֶגַע יִפְּלוּ לְפָנָיו

כְּדוֹמֶן עַל הָאֲדָמָה.

וַיֶּלֶךְ בֶּן הַמֶּלֶךְ

וַיִּכְבּוֹשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת,

וַיִּשְׁלוֹל שְׁלָלָם

וַיַּעַשׂ חַיִל.

לְיָמִים אָמַר הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ:

עַתָּה אֶעֱלֶה לִמְרוֹם הַמִּגְדָּל

וְאַסְתִּיר עַצְמִי שָׁם.

וְאַתָּה תֵּשֵׁב עַל כִּסְאִי

וְתַנְהִיג אֶת כֹּל הָאָרֶץ

בְּחָכְמָה וּבִגְבוּרָה.

וְעוֹד לְךָ מָגֵן זֶה

אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם

הָיָה טָמוּן בְּגִנְזֵי הַמַּלְכוּת,

וְשׁוּם אוֹיֵב וּמִתְנַכֵּל

לֹא יוּכַל לְהָרַע לְךָ.

בְּהִמָּצֵא הַמָּגֵן הַזֶה בִּרְשׁוּתְךָ.

וַיִּטּוֹל הַמֶּלֶךְ אֶת הַחֶרֶב

וַיִּכְרְכוֹ בַּמָּגֵן,

וַיִּתֵּן לִבְנוֹ.

וְהַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ עָלָה אֶל הַמִּגְדָּל

וַיִּסְתַּתֵּר שָׁם.

וְלֹא יָדַע בֶּן הַמֶּלֶךְ

כִּי הַחֶרֶב וְהַמָּגֵן כְּרוּכִים זֶה בָּזֶּה.

וְכֵיוָן שֶׁהַמָּגֵן

לֹא הָיָה חָשׁוּב כְּלָל בְּעֵינָיו -

לֹא שָׁמַר אוֹתוֹ,

וְנִגְנַב מִמֶּנּוּ הַמָּגֵן,

וְעִמּוֹ הַחֶרֶב.

וּכְהִשָּׁמַע בַּמְּדִינָה

אֲשֶׁר בֶּן הַמֶּלֶךְ מַנְהִיג הָאָרֶץ,

וְגַם נִגְנְבוּ מִמֶּנּוּ הַחֶרֶב וְהַמָּגֵן,

מִיָּד הֵעִיזוּ פְּנֵיהֶם,

וְהִתְחִילוּ אוֹיְבָיו לַעֲרוֹךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה,

עַד שֶׁנָּפַל בְּיָדָם בַּשֶּׁבִי.

הוּא וְכֹל הָרְכוּשׁ הָרַב.

וְעַתָּה שֶׁאוֹיְבָם בְּיָדָם -

שָׁפְכוּ כֹּל חֲמַת נִקְמָתָם עָלָיו.

וְנִפְרְעוּ מִמֶּנּוּ

עַל כֹּל מַה שֶׁהִתְעַלֵּל בָּהֶם

בִּימֵי הַנְהָגַת אָבִיו.

וּבְכֹל יוֹם וָיוֹם הִכּוּ אוֹתוֹ

מַכּוֹת נִמְרָצוֹת.

וַיִּתְבַּיֵּשׁ בֶּן הַמֶלֶךְ מֵאָבִיו,

כִּי צָרַת אָבִיו כָּאֲבָה לוֹ יוֹתֵר מִצָּרָתוֹ.

וַיָּשֵׁת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ

לַעֲשׁוֹת חֶרֶב וּמָגֵן כָּרִאשׁוֹנִים

כְּדֵי לְפַיֵּס אֶת אָבִיו

וּלְהַרְאוֹתוֹ חָכְמָתוֹ וּגְבוּרָתוֹ.

וּבְתַחְבּוּלוֹת עָשָׂה מִין חֶרֶב,

דּוֹמֶה לַחֶרֶב הָרִאשׁוֹן.

וְכֵן עָשָׂה מָגֵן,

דּוֹמֶה לַמָּגֵן הָרִאשׁוֹן.

וְכַאֲשֶׁר נָכוֹנוּ כְּלֵי מִלְחַמְתוֹ בְּיָדוֹ,

קָרָא בְּקוֹל אֶל אָבִיו שֶׁבְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל:

"הִתְפָּאֵר עָלַי, כִּי בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב!"

וְעַד שֶׁהוּא קוֹרֵא אֶל אָבִיו,

אוֹיְבָיו הוֹלְכִים וּפוֹצְעִים אֶת מוֹחוֹ וּכְבֵדוֹ.

וּכְכֹל שֶׁיִּרְבּוּ עָלָיו הַמַּכּוֹת -

כֵּן יִתְגַּבֵּר וַיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ

כְּדֵי לְפַיֵּס אֶת אָבִיו.

וְצוֹעֵק: "עַתָּה אֵינִי יָרֵא מִכֹּל.

וּמִי יוּכַל לְהִלָּחֵם בִּי

בִּזְמַן שֶׁהַחֶרֶב וְהַמָּגֵן שֶׁלִּי בְּיָדַי".

וְכֹל כַּמָּה שֶׁהוּא מִתְפָּאֵר -

אוֹיְבָיו מַרְבִּים עָלָיו מַכּוֹת וּפְצָעִים.

אֲבָנִים וּמַקְלוֹת פּוֹרְחִים עַל רֹאשׁוֹ.

וְדָמוֹ שׁוֹתֵת עַל לֶחֱיוֹ.

וְהוּא מִתְאַמֵּץ לִזְקוֹף קוֹמָתוֹ בְּגַאֲוָה,

כַּגִּבּוֹרִים,

לְהַרְאוֹת לְאָבִיו שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יָרֵא מִכֹּל.

וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשְׁבוּ

לְעוּמַת גְּבוּרָתוֹ.

כִּי הַחֶרֶב עָמַד לוֹ,

אוֹ הַמָּגֵן עָמַד לוֹ.

 אֲבָל זֶה יְתָעֵב הָאָב,

שֶׁעוֹשִׂים בְּכוֹחַ עַצְמָם חֶרֶב

וְעוֹד רוֹצִים לְהִתְפָּאֵר

בִּמְלָאכָה זוֹ כָּמוֹהוּ.

אוֹ בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹשׁ

שֶׁבְּנוֹ עוֹשֶׂה מָגֵן,

וּמִתְפָּאֵר שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ

שׁוּם כְּאֵב.

וְעוֹד אוֹמֵר

שֶׁ"הוּא בַּעַל חָכְמָה וּגְבוּרָה

וְאֵינוֹ יָרֵא מִכֹּל",

וְיַחַד עִם זֶה מָלֵא מִרְמָה

וּמְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת.